<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יצחק בר יוסף</h1>
<h2>דף מג.</h2>
גרסינן באלו טריפות גמרא ראשונה [חולין מ"ג ע"א] אמר רב יצחק בר יוסף הלכה כדברי האומר בכזית. פירוש ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית כשירה. ופרכינן מי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן בהלכה דאלו טריפות [שם מ"ב ע"א] ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום כשירה אפילו פחות מכזית. ומסיק אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. ורבי יצחק בר יוסף לית ליה האי כללא. ובגמרא דניטל הכבד [שם מ"ו ע"א] רמינן רישא לסיפא ודייקינן ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית אמר רב יוסף לא קשיא הא רבי חייא הא רבי שמעון ב"ר.
גרסינן [בפרק אלו קשרים [שבת קי"ב ע"א] תניא והוא] בתוספתא דמסכת כלים פרק (תחילה) [תפלה] מאימתי מקבלת [ב"ב פ"ד ה"ב] סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו או שניטל רוב הכף שלו טמא, שני אזניו שתי תרסיותיו או שניטל כל הכף טהור. רבי יהודה אומר נפסקה הפנימית טמא חיצונה טהור. ואמר עלה עולא ואיתימא רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת. ואסקינן דרבי יוחנן כרבי יהודה סבירא ליה, דכי היכי דלענין טומאה כי נפסקה הפנימית אכתי מנא הוא, הכי נמי לענין שבת ולענין חליצה. אבל כשנפסקה החיצונה [לאו מנא] הוא לא לענין שבת ולא לחליצה. ורמינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. ותנן במסכת כל(א)ים פרק סנדל העמקי [פכ"ו מ"ד], סנדל שנפסק אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס. נפסקה השניה ותיקנה טהור מן המדרס וכו'. ומסקנא לא שנא חיצונה לא שנא פנימית, אמר רב יצחק בר יוסף תהא משנתינו בסנדל שיש לו ארבע אזנים וארבע תרסיות, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן.
נראה לי אני הסודר, כי הפירוש כך הוא. רב יצחק בר יוסף סבר דאליבא דעולא או רבה בר בר חנה דאמרי מנא (להו) [הוא] אי סבירא להו נמי דרבי יוחנן (או) [אמר] הלכה כסתם משנה, על כרחיך מתרץ להא בארבע אזנים וארבע תרסיות. דאפילו נפסקו שנים החיצונים אכתי קיימי פנימיים. הילכך מנא הוא. וכי האי שינויא דשנינן אהא דרב יצחק בר יוסף הכי נמי צריכין לשנויי נמי אליבא דרבה בר בר חנה. דהכי אסקינן אמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמחלוקת לענין וכו'. ורמינן מי אמר רבי יוחנן הכי והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. אלמא לרבה בר בר חנה סבירא [ליה] דודאי אמרה רבי יוחנן. ואסיק רב יצחק דשנייה דלא תקשי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. לא שנינן אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן, דהא רבה בר בר חנה לית ליה האי כללא כדאיתא בגיטין פרק הזורק הלכה המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק [גיטין פ"א ע"א]. דגרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת שראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני. ופרכינן עלה דהא מתניתין בשלא ראוה עסקינן ופליגי. ומסקינן רבי יוחנן דאמר כי האי תנא וכו'. ורמינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ומתניתין אוקמינן דבלא ראוה פליגי, ומסקינן אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. אלמא דרבה בר בר חנה לית ליה האי כללא ואפילו הכי היכא (דליכא) [דאיכא] שינויא משנינן דאמרינן מהא ליכא למירמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן דאיכא לשנויי הכי והכי, כדדחקינן בכמה דוכתי דרמינן מתניתין אמתניתין או אברייתא דחקינן לשנויי לאוקמינהו כחד. ואי ליכא שינויא מוקמינן אליבא דתנאי.
ונראה הא דפליגי אמוראי אי הלכה כסתם או לא, היינו כי הא דכי אשכחן ברייתא פליגי אע"ג דאמרינן סתם ברייתא לא הוי סתם לסתור המשנה, או מחלוקת הברייתא כנגד (הברייתא) [המשנה], דכיון דרבי חייא תלמידו של רבי, [רבי] לא שנאה רבי חייא מנין לו, אם לא שדקדקו בה האמוראים ועשו הברייתא עיקר. אבל אם רבי סתם משנה ומצינן ברייתא שתנאים חולקים על הסתמא, בכי האי גוונא פליגי, אם אותה סתם עיקר פליגי אמוראי. ולא דמי להא דרבי חייא. דכי אמרינן רבי לא שנאה [רבי חייא מנין לו], היינו אם הוא שונה משנתו במחלוקת אותו המחלוקת אינו כמו סתם ואחר כך מחלוקת. אבל אם שונה בשם תנא בלא מחלוקת על אותו תנא, בזה חלוקים אם הלכה או לא.
ונראה לי בכל מקום ששנה מחלוקת במשנתינו ואחר כך סתם דברי [הכל] הלכה כאותה סתמא, דבכי האי גוונא לא מצינו אמוראים חלוקים.
ורב יצחק בר יוסף אי גלי לברר אם [ר' חייא בר יוסף] אחיו היה כי רבי חייא בר יוסף מצינו שחלק על רבי יוחנן בפ"ב דזבחים הלכה דקידוש [כ' ע"ב], ובהגוזל קמא [ב"ק ק"ו ע"ב] בעירוב פרשיות כתוב כאן. ורב יצחק בר יוסף בכל מקום תלמידו של רבי יוחנן.
<h2>דף מה.</h2>
רב יצחק בר יוסף תלמידו של רבי יוחנן. בכמה מקומות בתלמוד. גרסינן בפרק אלו טריפות הלכה דגרגרת תני רב יצחק בר יוסף קמיה דר' יוחנן הצוואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה וכו'. במקומות מועטין שנויה זו. כי התלמוד במקום שסידר "תני רבי פלוני" או "רב פלוני קמיה דרבי פלוני" לעולם הוא משיב, או ליישב הלשון ולתקנו, או נותן שום חילוק או פירוש לאותה ברייתא. חוץ מזו שרבי יוחנן לא אמר לו כלום אלא שרבא פירשה מאי תחתונה. וכה"ג נמי גרסינן בהמניח את הכד [ב"ק ל"ג ע"ב] תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכרו אינו מכור וכו'. וכל מקום שנמצא בשיטה זו בא ללמדינו דאע"פ שלא נשנית בי רבי חייא ורבי אושעיא, כיון שלפני חכם ורב מובהק נשנית וקבלה הרי הוא עיקר. כמו שכתבתי בסדר אושעיא. משום הכי מפרש לה רבא. וקא דייקינן עלה דודאי קים להו דנשנית בבית המדרש. וכן נמי במסכת ביצה פרק המביא [ל' ע"ב], תני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה ולא מן הסמוך לה וכו'.
<h2>דף נ.</h2>
רב יצחק בר יוסף תלמידו של רבי יוחנן. בכמה מקומות בתלמוד. גרסינן בפרק אלו טריפות הלכה דגרגרת תני רב יצחק בר יוסף קמיה דר' יוחנן הצוואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה וכו'. במקומות מועטין שנויה זו. כי התלמוד במקום שסידר "תני רבי פלוני" או "רב פלוני קמיה דרבי פלוני" לעולם הוא משיב, או ליישב הלשון ולתקנו, או נותן שום חילוק או פירוש לאותה ברייתא. חוץ מזו שרבי יוחנן לא אמר לו כלום אלא שרבא פירשה מאי תחתונה. וכה"ג נמי גרסינן בהמניח את הכד [ב"ק ל"ג ע"ב] תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכרו אינו מכור וכו'. וכל מקום שנמצא בשיטה זו בא ללמדינו דאע"פ שלא נשנית בי רבי חייא ורבי אושעיא, כיון שלפני חכם ורב מובהק נשנית וקבלה הרי הוא עיקר. כמו שכתבתי בסדר אושעיא. משום הכי מפרש לה רבא. וקא דייקינן עלה דודאי קים להו דנשנית בבית המדרש. וכן נמי במסכת ביצה פרק המביא [ל' ע"ב], תני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה ולא מן הסמוך לה וכו'.
